בין המצרים ותשעה באב: המנהגים, ההיסטוריה והמשמעות של ימי האבל
שלושת השבועות שבין י״ז בתמוז לתשעה באב הם תקופת אבל לאומית. מה המקור, אילו מנהגים נהוגים ומה הם יכולים ללמד אותנו היום.
בעיצומו של הקיץ, כשרוב הישראלים חושבים על חופש, ים וטיולים, מתחילה בלוח העברי תקופה של אבל. שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, המכונים בין המצרים, מוקדשים לזיכרון חורבן בית המקדש ולאסונות נוספים שפקדו את העם היהודי לאורך ההיסטוריה. גם מי שאינו שומר על כל המנהגים מרגיש לעתים את התקופה הזו: חתונות כמעט אינן מתקיימות, ובערב תשעה באב רחובות רבים שקטים במיוחד. במאמר הזה נסביר את המקור לתקופה, את המנהגים העיקריים ואת המשמעות שהיא יכולה לשאת גם היום.
מקור השם והתקופה
השם בין המצרים לקוח מפסוק במגילת איכה: כל רודפיה השיגוה בין המצרים. המצר הוא מקום צר ולוחץ, והתקופה מתוארת כזמן של מצוקה ושל צרה. היא נפתחת בצום שבעה עשר בתמוז, שבו לפי המסורת הובקעו חומות ירושלים בתקופת הבית השני, ומסתיימת בצום תשעה באב, היום שבו נחרבו שני בתי המקדש.
לפי המסורת, תשעה באב הוא יום שבו התרחשו אסונות רבים לאורך הדורות, החל מחטא המרגלים במדבר ועד אירועים מאוחרים יותר. כך הפך היום לסמל של אבל לאומי כולל, שבו זוכרים לא רק את החורבן עצמו אלא את כל הקשיים שעברו על העם.
מנהגי שלושת השבועות
במהלך שלושת השבועות נוהגים במנהגי אבל שהולכים ומתעצמים ככל שמתקרבים לתשעה באב. המנהגים משתנים מעט בין העדות, אבל העקרונות המרכזיים דומים:
- נמנעים מעריכת חתונות ומאירועים שמחים גדולים
- רבים נמנעים מתספורת ומגילוח
- נמנעים משמיעת מוזיקה בשמחה ומריקודים
- נמנעים מברכת שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש, למעט בשבת
המנהגים האלה אינם נועדו להעציב סתם, אלא ליצור תודעה. כשמוותרים על דברים שמשמחים אותנו, אנחנו מפנים מקום לזיכרון ולמחשבה.
תשעת הימים
מראש חודש אב ועד תשעה באב מתחילה תקופה מחמירה יותר, המכונה תשעת הימים. המשנה קובעת: משנכנס אב ממעטים בשמחה. בימים אלה נהוג להימנע מאכילת בשר ומשתיית יין, למעט בשבת ובסעודת מצווה. רבים נמנעים גם מכביסה ומלבישת בגדים מכובסים, מרחצה לשם תענוג ומקניית דברים משמחים.
בקהילות הספרדיות חלק מהמנהגים האלה נוהגים רק בשבוע שבו חל תשעה באב, ולא בכל תשעת הימים. כדאי לברר את מנהג הקהילה או להתייעץ עם רב, במיוחד כשמתעוררות שאלות מעשיות.
יום הצום עצמו
תשעה באב הוא צום מלא, הנמשך מהשקיעה ועד צאת הכוכבים למחרת, כמו יום הכיפורים. מלבד האיסור על אכילה ושתייה, נהוג להימנע מרחיצה, מסיכה, מנעילת נעלי עור ומיחסי אישות. בבתי הכנסת מאפילים את האור, יושבים על הרצפה או על כיסאות נמוכים וקוראים את מגילת איכה בניגון עצוב ומיוחד.
בבוקר אומרים קינות, שירי אבל שנכתבו לאורך הדורות, חלקם על החורבן וחלקם על אסונות מאוחרים יותר. אחר הצהריים מתרכך האבל מעט, ומותר לשבת על כיסא רגיל. הצום מסתיים עם צאת הכוכבים, ויש הנוהגים להמשיך להימנע מבשר ויין עד למחרת בצהריים.
מבחינה בריאותית, צום ארוך בקיץ הישראלי החם אינו פשוט. נשים בהריון ומיניקות, חולים, קשישים ומי שנוטל תרופות באופן קבוע צריכים להתייעץ עם רופא ועם רב לפני הצום. ההלכה עצמה מקלה במצבים רבים, והשמירה על הבריאות קודמת.
תשעה באב בישראל המודרנית
במדינת ישראל קיבל היום משמעויות נוספות. במקומות רבים מתקיימים אירועים ציבוריים, שיחות ומפגשי לימוד שמתמקדים לא רק בחורבן הפיזי אלא גם בשאלות של אחדות. על פי המסורת, הבית השני נחרב בגלל שנאת חינם, ורבים רואים בתשעה באב הזדמנות לדבר על הקשר בין חלקי החברה הישראלית ועל הדרכים לגשר על פערים.
בחוק הישראלי נקבע שבערב תשעה באב בתי עינוגים כמו בתי קולנוע ומועדונים יהיו סגורים. גם מי שאינו צם חש לעתים את השינוי באווירה ברחוב, ורבים מנצלים את היום לביקור בירושלים, לסיורים בעיר העתיקה או ללימוד על תולדות התקופה.
מאבל לנחמה
הלוח העברי אינו נעצר באבל. השבת שאחרי תשעה באב נקראת שבת נחמו, על שם ההפטרה הפותחת במילים נחמו נחמו עמי. מכאן מתחילות שבע שבתות של נחמה, המובילות עד ראש השנה. חמישה עשר באב, שחל ימים ספורים אחרי הצום, הוא לפי המשנה אחד הימים השמחים בשנה, ובישראל הפך לחג האהבה.
המעבר החד הזה, מאבל עמוק לשמחה, הוא חלק מהותי מהמסורת. הוא מלמד שהזיכרון הכואב אינו נועד לשתק, אלא לאפשר צמיחה ותקווה.
איך מסבירים את התקופה לילדים
הורים רבים מתלבטים איך להסביר לילדים מדוע בעיצומו של החופש הגדול יש ימים של אבל. הדרך הטובה ביותר היא לספר את הסיפור בגובה העיניים: על ירושלים, על בית המקדש שהיה בה ועל כך שהעם זוכר את מה שאבד. אפשר לבקר יחד בכותל או בתצפית על העיר העתיקה, לראות דגמים של בית המקדש או לקרוא סיפורים מתאימים לגיל. כדאי להדגיש גם את המסר החיובי: את החשיבות של יחסים טובים בין אנשים ואת התקווה לבנייה מחודשת. כך הילדים מבינים שהאבל אינו רק עצב, אלא זיכרון שיש בו גם לקח.
לסיכום
בין המצרים ותשעה באב הם תקופה שבה המסורת היהודית עוצרת את הקיץ ומזמינה לזיכרון ולהתבוננות. המנהגים, מהימנעות משמחות ועד הצום וקריאת איכה, יוצרים מסגרת של אבל לאומי. אבל מעבר להם עומדת שאלה פתוחה ורלוונטית תמיד: איך בונים חברה שבה יש פחות שנאת חינם ויותר אחדות. גם מי שאינו שומר על כל המנהגים יכול למצוא בתקופה הזו זמן לחשוב על כך.